<h1>יראים סימן קס"ט</h1>
<h2>דף לג:</h2>
תנן ביבמות בהאשה שהלכה [קי"ח ב'] גזל אחד מה' בני אדם ואינו יודע מאיזה מהן גזל וכל אחד ואחד אומר אותי גזל מניח גזילה ביניהם ומסתלק דברי רבי טרפון ר"ע אומר לא זו הדרך מוציאה מידי עבירה עד שישלם גזילה לכל אחד ואחד. ראינו בהלכות פסוקות דבני מערבא ר' טרפון ור"ע הלכה כר' עקיבא. וגזלן המשיב רשאי הנגזל לקבל [אע"ג דתניא בב"ק בהגוזל עצים [צ"ד ע"ב] הגזלנין ומלוי ברבית שהחזירו אין מקבלין מהן] וכל המקבל מהן אין רוח המקום נוחה הימנו. (ד)הא [אמר] ר' יוחנן בימי(ו) [רבי] נשנית משנה זאת. דתניא מעשה באדם אחד וכו' פי' בימיו נשנית משנה זאת לדורו, ולאחר דורו נתבטל ולא תקן ר' אלא לדורו. ובעל כרחנו פירושו כן הוא שהרי מצינו שהיו דנים דיני גזלות לאחר דורו של ר'. ומצינו כיוצא בו בשלהי אלו מציאות [ל"ג א'] דתניא ובתלמוד אין לך מצוה גדולה יותר מזו ולעולם הוי רץ למשנה יותר מן התלמוד ומפרש בימי רבי נשנית משנה זו (והא תניא) פי' בימי רבי ולא יותר. וכן [הא דאר"ח בימי] (בחנניה בן חכנאי) [נחמיה בן חכליה] נשנית משנה זו בשבת פ' כל הכלים [קכ"ג ב'] פיר' לא נישנית אלא בימיו, והא דקתני התירו וחזרו והתירו לא שהיה צריך היתר אך הנהיגו מעצמם איסור התקנה ראשונה והתירו פירושו העבירו המנהג.
<h2>דף מג.</h2>
שילום גזל וחומשו. ויראת מאלהיך לקיים אשר צוה בפ' ויקרא נפש כי תחטא ומעלה מעל בה' וכחש בעמתו בפקדון או בתשומת יד והיה כי יחטא ואשם והשיב את הגזלה אשר גזל. ואין לומר שלא חייב הכתוב להשיב אלא בנשבע לשקר משום דבענינא דשבועה כתיב השבה דהא (האי) [החומש] נמי [ב]קרא דשבועה כתיב וא"כ [הקרן] אפי' בלא שבועה אמרה תורה והשיב את הגזלה אשר גזל אם הגזלה [בעין] צריך להשיב הגזלה כמות שהיא. ואם שינה אותה גזלן ישיב דמים כשעת שינוי שעד שעת השנוי היתה ברשות הנגזל כדתנן בב"ק [צ"ג ב'] הגוזל עצים ועשאן כלים צמר ועשאן בגדים משלם כשעת הגזלה. פי' כשעת שנוי הגזלה, כדאמר רבא בשלהי המפקיד [מ"ג א'] האי מאן דגזל חביתא דחמרא מחבריה מעיקרא שוייא זוזא ולבסוף שויא ד' זוזי תברא או שתיא משלם ד' זוזי. מאי טעמא כיון דכי איתא הדרא למרא בעינייהו ההיא שעתא דתבר לה [ושתי לה] קא גזיל לה. וטעמא דקני' בשנוי כדאמר רבא בב"ק במרובה [ס"ו א'] אמר רבא שנוי קונה כתיבה ותניא. כתיבא, והשיב את הגזלה מה ת"ל אשר גזל אם כעין שגזל יחזיר ואם לאו דמים בעלמא בעי שלומי. ותניא, הגוזל עצים ועשאן כלים וכו' וכי אמרי' ביתר שהיתה שווה יותר בשעת שינוי משעת גזילה, אבל בחסר שהיתה שוה פחות בשעת שינוי משעת גזלה משלם כשעת המעשה ולא כשעת שינוי. כדאמרי' בשלהי המפקיד על ההיא דתנן ב"ה אומר כשעת (המעשה) הוצאה ופרשינן (נמי) [מאי] כשעת (המעשה) הוצאה [אי] כשעת הוצאה מן העולם ובחסר מי (אמר) [איכא מאן דאמר] דלית ליה כל הגזלנים משלמים כשעת הגזלה. והיינו דאמר רב בתחלת מרובה [ס"ה א'] גניבה וחיים [אחייה] לקרן כעין שגנב ומוקמינן לה התם דמעיקרא שויא ד' ולבסוף שויא זוזא. והמשיב גזלה אינו פטור אלא א"כ יודיע לנגזל שימנה הנגזל וימצא שלו דקיי"ל כר' יוחנן דאמר [ב"ק קי"ח ע"א] לדעת מנין [פוטר] שלא לדעת אפילו מנין לא צריך ואם גזל בהמה אפילו שלא לדעת כיון דאנקטוה נגרי ברייתא כשהוא משיבה צריך דעת הנגזל כדי שישמרנו דגבי בהמה דאנקטוה נגרי ברייתא קי"ל כרב חסדא דאמר שלא לדעת צריך דעת. הגוזל ב' אגודות שוות (פרוטות) [פרוטה] והחזיר אחת מהן אמר רב גזל אין כאן השבה אין כאן. פי' שאין השבה פחות משוה פרוטה ופרוטה לא כתיבא בקרא אך יש לומר שאינו נקרא גזל אלא בדבר שדרך העולם (להפקיר) [להקפיד] בו וקים להו לרבנן שאין דרך העולם [להקפיד על] פחות משוה פרוטה.
